<h1>ארחות חיים הלכ' ברהמ"ז סימן י"ג</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ובסעודת הנישואין אומר נברך אלהינו שהשמחה במעונו אבל לא בסעודת ברית מילה והטעם משום צערא דינוקא וה"ה שאומר שהשמחה בכל סעודה של שמחה כגון סעודת פדיון הבן וכיוצא בה ומוכיחין מדאמר גבי ברית מילה שאין אומרים משום צערא דינוקא מכלל דאי לאו הכי אמרינן לה בכל סעודה של שמחה ופסקו התוספות שאין אומרים אותו בפדיון הבן דפעמים דאיכא צערא כגון אם עבר והמתין עד אחד ל' יום ומת שחייב לפדותו משום הכי אין אומרים אותו וכן הלכתא בכל סעודה של מצוה חוץ מהלולא. ומ"ש שאומרים שהשמחה במעונו מכי רמו שערי באסינתא פרש"י ז"ל ערבה ששורין בה שעורים לעשות בה שכר ונותנין בה עפר וזורעין בה שעורים קודם ימי החופה ומביאין אותה לפני חתן וכלה כשהם צומחים לסי' טוב ואומר להם פרו ורבו כשעורים הללו שממהרים לצמוח מכל התבואה עכ"ל. וכן פסק הרשב"א ז"ל שאומרים שהשמחה במעונו מכי רמו שערי באסינתא ולאחר הנשואין כל ל' יום אם יש שם קרואים ואפי' לא אמר לאלו בואו מחמ' הנשואין ואם אמר להם מחמת הנשואין מברך עד י"ב חדש וכן הביא הבעל השלחן וה"מ לדידהו דהוו מקדשי מעיקר' וכב' התחיל' השמח' אבל אנן דלא מקדשי' עד יום הנשואין לא מברכינן שהשמחה במעונו עד יום הנשואין ואפילו בסעודה שעושין לכבוד החתן והכלה בקצת מקומו' בליל ה' ובקצת מקומות בליל ו'. ותשובת שאלה מצאתי בשם ה"ר אליקים הלוי נוהגי' היינו במקומנו להתחיל סעודה בלילה הנכנסת ומברכים שהשמחה במעונו ואשר ברא אע"פי שעדיין לא עשו לא ברכת אירוסין ולא ברכת נשואין ועדיין לא נכנסה הכלה לחופה משום האי טעמא דסבירי דלילה שייכא בתר יומא וכשם שמברכין ביום כך מברכין בלילה ע"כ. ועוד יש מפרשים שאומרים שאפי' בשבת שלפני החופה אומר שהשמחה במעונו מכיון שהם קרובים לחופה כל כך אין לחוש שמא יחזרו בהם ונמצאת ברכה לבטלה למפרע. והראב"ד כתב דבליל ו' בסעודה שעושים לחתן אומרי' שהשמחה במעונו וכל שבעת ימי המשתה אומר אותה לבחור שנשא בתולה או אלמנה או אלמון שנשא בתולה אבל אלמון שנשא אלמנה אומרים אותה יום א' בלבד וי"א ג' ימים אומרים אותו כדאמרי' אלמון שנשא אלמנה יום א' לברכה וג' לשמחה. והראב"ד כתב דלענין שהשמחה במעונו אין חלוק בין אלמון לבחור ובדין הוא לומר שהשמחה במעונו כל ל' יום אבל נמנעו עתה לברך אותה אחר ז' לפי שעברו השמחות עד כי יבא שילה ונבא ציון ברנה ופי' שהשמחה במעונו שהשמחה השלימה במעונו של האל ית' לפי שהיכולת בידו לחדש פנים חדשות שהרי הרקיע שבו מלאכי השרת נקרא מעון ובו אומרים שירה בכל יום ושמחים לפניו בכל יום ויום נבראים המלאכים אבל השמחה השפלה והחסרה אצלנו היא שאין אנו יכולין להביא פנים חדשות לרצוננו. ומברכין שהשמחה במעונו אפי' בג' ואפי' חוץ לחופה בד"א שאומרים אותה בג' בזמן שהם קרואים מחמת נשואין אבל החתן הסועד עם אנשי ביתו אינו אומר שהשמחה במעונו כ"כ המפרשי' ז"ל.
